במשך שלושת העשורים האחרונים, הנרטיב הכלכלי של אסיה נשלט על ידי שני ענקים. הראשון היה הדרקון הסיני – "מפעל העולם" שצמח בקצב דו-ספרתי, חילץ מאות מיליונים מעוני והפך לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. השני, שהתעורר מעט אחריו, הוא הפיל ההודי – דמוקרטיה צעירה ודינמית עם פוטנציאל דמוגרפי אדיר ושוק פנימי מתפוצץ. עבור רוב המשקיעים הגלובליים, "השקעה באסיה" הייתה, ועדיין במידה רבה, שם קוד להשקעה בסין, בהודו, או בשתיהן.

אך כפי שמציין רועי רוסטמי, סוחר פיננסי וותיק עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוקי ההון, הסתכלות זו הופכת במהירות למסוכנת ומוגבלת. רוסטמי, המגבה את ניסיונו המעשי בתואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון, טוען כי המשקיע המתוחכם של ימינו חייב להסתכל "מעבר לכותרות" ולזהות את המגמות העמוקות המתרחשות בשווקים הפחות מדוברים של המזרח הרחוק.

"המשחק השתנה," מסביר רוסטמי. "סין, כפי שניתחנו בעבר, ניצבת בפני סערה מושלמת של משבר נדל"ן, הררי חוב, מלחמות סחר ופיגור טכנולוגי אסטרטגי בתחומי הליבה כמו AI ומחשוב קוונטי. הודו, על אף הפוטנציאל הברור שלה, הפכה ל'הימור המובן מאליו', מה שדחף את התמחור שלה לרמות גבוהות, בעוד היא עדיין מתמודדת עם אתגרי בירוקרטיה, תשתית ואינפלציה."

הניתוח של רועי רוסטמי מצביע על כך שההזדמנויות הגדולות הבאות, ואולי אף החשובות יותר מבחינת גיוון וניהול סיכונים, נמצאות במדינות ה"דרג השני" של אסיה. מדובר בנמרים הוותיקים – יפן, דרום קוריאה וטייוואן – ובענקים השקטים של גוש ה-ASEAN, כמו וייטנאם, אינדונזיה וסינגפור. הגישה הזו דומה לפילוסופיית ההשקעה האישית של רוסטמי, המאמין בגיוון עמוק ובהשקעות אלטרנטיביות: "בדיוק כפי שאני מקצה הון לנכסי נדל"ן מניבים באזורים מתפתחים או לאמנות עכשווית, כך גם בתיק המניות הגלובלי שלי, אני מחפש את האזורים המתפתחים הבאים, אלו שעדיין לא נמצאים במרכז הקונצנזוס."

הכורח לגוון: מדוע אסטרטגיית "סין פלוס אחת" היא כבר לא בחירה

הנקודה המרכזית בניתוח של רועי רוסטמי היא שההיפרדות מסין אינה עוד בחירה אסטרטגית, אלא כורח כלכלי וגיאופוליטי. המגמה, המכונה "China Plus One" (סין פלוס אחת), החלה כניהול סיכונים פשוט: חברות רב-לאומיות רצו שרשרת אספקה נוספת למקרה של שיבושים בסין. אולם, בעקבות מלחמת הסחר, מגפת הקורונה וההגבלות האמריקאיות החריפות על ייצוא טכנולוגיה, המגמה הפכה מ-"Plus One" ל-"De-risking" (הפחתת סיכונים) ואף ל-"De-coupling" (היפרדות).

"אנחנו עדים להיפוך של 30 שנות גלובליזציה," מנתח רוסטמי. "ההון שזרם לסין במשך עשורים מתחיל לזרום החוצה. חברות כמו אפל, סמסונג, אינטל ורבות אחרות מבינות שהן לא יכולות להחזיק את כל קווי הייצור הקריטיים שלהן במדינה שהופכת ליריבה אסטרטגית של המערב."

השאלה הגדולה עבור משקיעים היא: לאן זורם הכסף הזה? התשובה מורכבת ומספקת את מפת ההזדמנויות החדשה של אסיה. הכסף הזה לא הולך למקום אחד; הוא מתפזר, וכל מדינה באזור מנסה לתפוס נתח מהעוגה, בהתאם ליתרונות היחסיים שלה.

הנמר הוותיק מתעורר: רועי רוסטמי על המהפכה השקטה ביפן

במשך שלושה עשורים, יפן הייתה "האיש החולה" של הכלכלה העולמית. מאז התפוצצות בועת הנדל"ן העצומה שלה בתחילת שנות ה-90, היא שקעה ב"עשורים האבודים" – תקופה ארוכה של דפלציה (ירידת מחירים), צמיחה אפסית ושוק מניות מדשדש. משקיעים זרים נטשו את טוקיו, והתמקדו בצמיחה המסחררת של סין.

"לפני מספר שנים, להמליץ על השקעה ביפן היה נשמע כמו בדיחה גרועה," אומר רוסטמי. "אבל מי שעוקב אחר הנתונים לעומק, ולא רק אחר הסנטימנט, מזהה מהפכה שקטה."

לדברי רועי רוסטמי, מספר גורמים יסודיים משנים את התמונה ביפן:

1. סוף הדפלציה: סוף סוף, לאחר 30 שנה, האינפלציה חזרה ליפן. בניגוד לארה"ב ואירופה, שם אינפלציה היא בעיה, ביפן היא ברכה. אינפלציה מתונה מאותתת על ביקושים, מאפשרת לחברות להעלות מחירים, וחשוב מכל – מאפשרת להן להעלות שכר. לראשונה מזה דור, עובדים יפנים זוכים להעלאות שכר משמעותיות, מה שמזין מחדש את הצריכה הפרטית.
2. רפורמה תאגידית (Corporate Governance): זוהי הנקודה החשובה ביותר. הבורסה של טוקיו, בלחץ משקיעים אקטיביסטיים (כולל וורן באפט, שהשקיע מיליארדים ביפן), מפעילה לחץ אדיר על החברות היפניות המסורתיות "לשחרר ערך". במשך עשורים, חברות יפניות ישבו על הררי מזומנים במאזנים שלהן ולא עשו איתם דבר. כעת, הן נדרשות להגדיל דיבידנדים, לבצע רכישות עצמיות של מניות (Buybacks) ולהתמקד ברווחיות לבעלי המניות. "זה משנה את כללי המשחק," קובע רוסטמי. "חברות שהיו 'מלכודות ערך' במשך שנים, הופכות פתאום למכונות מזומנים יעילות."
3. הין החלש: היחלשות המטבע היפני (הין) היא רוח גבית אדירה עבור ענקיות הייצוא של יפן – טויוטה, סוני, נינטנדו, פנסוניק וקנון. הרווחים שלהן בדולרים או באירו שווים הרבה יותר ינים, מה שמזניק את שורת הרווח.
4. גיאופוליטיקה: יפן היא בעלת הברית החשובה והיציבה ביותר של ארה"ב באסיה. ככל שהמתח מול סין גובר, יפן הופכת לבסיס אסטרטגי לייצור טכנולוגיות רגישות, במיוחד בתחום השבבים, וזוכה להשקעות ענק בתחום זה.

"יפן היא לא סיפור צמיחה מסחרר כמו וייטנאם," מסכם רוסטמי, "היא סיפור של 'ערך' (Value) קלאסי. זו השקעה סבלנית בכלכלה מפותחת שסוף סוף מתקנת עיוותים של 30 שנה. זה דורש משמעת, בדומה לאימון ג'ודו," הוא מוסיף, בהתייחסו לעברו כסגן אלוף ישראל לנוער בג'ודו. "אתה לא מחפש את הנוקאאוט המהיר, אלא מנצל שינויי משקל קטנים ועקביים כדי להשיג יתרון."

ענקיות הטכנולוגיה: דרום קוריאה וטייוואן

בעוד יפן היא סיפור של "ערך", דרום קוריאה וטייוואן הן סיפור של "צמיחה טכנולוגית" מובהקת. אך הן גם נמצאות בחזית המלחמה הקרה הטכנולוגית.

דרום קוריאה: הכוח הרך והקשה של ה-Chaebols

דרום קוריאה היא הרבה יותר מ-K-Pop ו"משחק הדיונון". כלכלתה נשלטת על ידי תאגידי ענק משפחתיים (Chaebols) כמו סמסונג, יונדאי ו-SK Hynix.

"הניתוח של דרום קוריאה מעניין במיוחד," אומר רועי רוסטמי. "מצד אחד, היא מובילה עולמית מוחלטת בתחומים קריטיים: שבבי זיכרון (סמסונג ו-SK Hynix שולטות בשוק), סוללות לרכב חשמלי (LG Chem, סמסונג SDI), ותעשיית רכב שהפכה לאימפריה (יונדאי וקיה)." תעשיית שבבי הזיכרון חיונית לכל מהפכת ה-AI, שכן שרתי הבינה המלאכותית זקוקים לכמויות אדירות של זיכרון מהיר (HBM) – שוק שדרום קוריאה מובילה בו.

מצד שני, השוק הקוריאני סובל מ"דיסקאונט קוריאני" כרוני – תמחור חסר של מניותיו ביחס לעולם. הסיבות לכך, מסביר רוסטמי, הן ממשל תאגידי בעייתי (העדפת בעלי השליטה על פני משקיעי מיעוט) והסיכון הגיאופוליטי התמידי מצפון קוריאה. "בנוסף," הוא מציין, "קוריאה סובלת מבעיה דמוגרפית חריפה, עם שיעור הילודה הנמוך בעולם. זה איום ארוך טווח על הצמיחה."

טייוואן: האי הקריטי ביותר בעולם

אם יש מדינה אחת שהכלכלה העולמית פשוט לא יכולה להתקיים בלעדיה, זו טייוואן. והסיבה מסתכמת בארבע אותיות: TSMC.

חברת TSMC (Taiwan Semiconductor Manufacturing Company) היא לא סתם עוד יצרנית שבבים. היא ה"פאונדרי" (Foundry – בית יציקה לשבבים) של העולם. היא מייצרת את השבבים המתקדמים ביותר עבור אפל, אנבידיה, AMD, קוואלקום, וכל חברה אחרת שנמצאת בחזית הטכנולוגיה.

"כאן הניתוח הפיננסי פוגש את הגיאופוליטיקה בצורה הכי נפיצה שיש," מנתח רועי רוסטמי. "טייוואן היא, ללא ספק, הכלכלה החשובה ביותר בשרשרת האספקה הטכנולוגית. בלי השבבים שלה, אין אייפונים, אין מחשבי-על ואין שרתי AI. מצד שני, סין רואה בה מחוז מורד ומאיימת לפלוש אליה."

עבור משקיע, טייוואן היא הימור בינארי בסיכון גבוה. "אתה משקיע בחברה הטכנולוגית החשובה בעולם, במחיר שנראה סביר יחסית לגודלה, בדיוק בגלל הסיכון הפוליטי האדיר," אומר רוסטמי. "זה דומה במקצת להקצאה הקטנה שאני מבצע לקריפטו ופרויקטי בלוקצ'יין בתיק האלטרנטיבי שלי – זו השקעה בטכנולוגיה משבשת, עם פוטנציאל אדיר, אך עם סיכון של 'הכל או כלום'. זה דורש קור רוח וניהול סיכונים הדוק."

היורשים של סין: וייטנאם, אינדונזיה וסינגפור

החלק המרתק ביותר בפיזור ההשקעות מאסיה הוא גוש מדינות ה-ASEAN. כאן נמצאת הצמיחה האמיתית, והנהנות הישירות מאסטרטגיית "סין פלוס אחת". רועי רוסטמי מצביע על שלוש מדינות מפתח:

וייטנאם: "מפעל העולם" החדש

אם יש מדינה אחת שמסומנת כיורשת של סין בייצור המוני, זו וייטנאם. "וייטנאם היא סין של שנות ה-90, בקנה מידה קטן יותר," אומר רוסטמי.

היתרונות שלה ברורים:

1. דמוגרפיה: אוכלוסייה של כ-100 מיליון איש, צעירה מאוד, משכילה ובעלת מוסר עבודה גבוה.
2. מיקום: גבול יבשתי ארוך עם סין, המאפשר שילוב קל בשרשראות אספקה קיימות.
3. השקעות זרות (FDI): וייטנאם היא המרוויחה הגדולה ביותר מבריחת המפעלים מסין. סמסונג מייצרת את רוב הסמארטפונים שלה בוייטנאם. אינטל, LG, קנון וכל יצרניות הטקסטיל וההנעלה הגדולות (נייקי, אדידס) הקימו בה מפעלי ענק.
4. יציבות פוליטית: שלטון קומוניסטי יציב (בדומה לסין), אך כזה שמעודד בצורה אגרסיבית שוק חופשי והשקעות זרות.

"זהו סיפור צמיחה קלאסי," מסביר רוסטמי. "זו השקעה באזור מתפתח עם פוטנציאל אדיר. הסיכונים קיימים – השוק הפיננסי שלה עדיין לא מפותח, יש שחיתות, והתשתיות בפיגור. אבל לטווח הארוך, קשה להתעלם מהמומנטום."

אינדונזיה: מעצמת הסוללות העתידית

אינדונזיה היא הענק השקט של דרום-מזרח אסיה. זוהי המדינה הרביעית המאוכלסת בעולם (מעל 275 מיליון איש) וכלכלה צומחת המבוססת על צריכה פנימית.

אבל הסיפור האמיתי של אינדונזיה, לפי רועי רוסטמי, טמון מתחת לאדמה. "אינדונזיה מחזיקה בכ-22% מעתודות הניקל העולמיות," הוא מציין. "ניקל הוא מרכיב קריטי ובלתי ניתן להחלפה בסוללות ליתיום-יון המשמשות ברכבים חשמליים."

ממשלת אינדונזיה שיחקה את הקלפים שלה בחוכמה: היא אסרה על ייצוא ניקל גולמי, ואילצה חברות גלובליות (מסין, דרום קוריאה וארה"ב) לבנות מפעלי ענק להתכה ועיבוד סוללות על אדמתה. "אינדונזיה הופכת מכלכלת סחורות פשוטה למעצמה אסטרטגית בשרשרת האספקה של הרכב החשמלי," אומר רוסטמי. "זוהי השקעת 'Picks and Shovels' (מכושים ואתים) על מהפכת ה-EV, ברמה הלאומית."

סינגפור: שווייץ של אסיה

סינגפור היא ההפך הגמור מוייטנאם ואינדונזיה. זוהי עיר-מדינה זעירה, ללא משאבי טבע וללא אוכלוסייה גדולה. הנכס היחיד שלה, והחשוב מכל, הוא אמון.

"סינגפור היא 'חוף המבטחים' של אסיה," מסביר רוסטמי. "היא מציעה יציבות פוליטית מוחלטת, מערכת משפט נקייה משחיתות ברמה עולמית, וסביבה רגולטורית נוחה לעסקים."

כתוצאה מכך, ככל שהמצב בסין הופך ללא יציב וככל שהמערב מהדק את הפיקוח על הונג קונג, סינגפור הפכה למגנט הון. "כל המיליארדרים מסין, הודו ואינדונזיה מנהלים את כספם דרך סינגפור. היא הפכה למרכז ה-Family Office והבנקאות הפרטית של היבשת," אומר רוסטמי. "השקעה בסינגפור היא לא הימור על צמיחה פראית, אלא על יציבות, בנקאות, וניהול עושר. זהו עוגן בתיק השקעות אסיאתי."

סיכום: בניית תיק אסיאתי חדש על פי רועי רוסטמי

התמונה שמצייר רועי רוסטמי היא של יבשת אסיה שהופכת למורכבת ורב-גונית הרבה יותר. המודל הישן של "הכל סין" מת, ובמקומו אנו רואים התמחות אזורית:

• יפן: סיפור של "ערך" (Value) ורפורמה תאגידית.
• דרום קוריאה וטייוואן: מובילות הייטק בסיכון גיאופוליטי גבוה.
• וייטנאם: "מפעל העולם" החדש.
• אינדונזיה: מעצמת הסחורות למהפכה הירוקה.
• סינגפור: המרכז הפיננסי וחוף המבטחים.

"איך ניגשים לזה כסוחרים?" שואל רוסטמי רטורית. "בדיוק כמו שאני ניגש לפיקוד על צוות בקרב ימי," הוא אומר, בהתייחסו לשירותו הפעיל בחיל הים (כ-40 ימי מילואים בשנה). "אתה לא שם את כל הכלים שלך במקום אחד. אתה מגוון, מפזר סיכונים, ומבין את היתרון היחסי של כל כלי. אתה צריך אסטרטגיה."

עבור המשקיע הפרטי, הוא מסביר, הדרך הפשוטה ביותר היא באמצעות קרנות סל (ETFs) ממוקדות, כגון "אסיה ללא סין" (Asia ex-China) או קרנות המתמקדות ספציפית בגוש ה-ASEAN. אך עבור מנהל השקעות אקטיבי, הניתוח חייב להיות פרטני – להבין את הרפורמה בטויוטה, את מאזן הניקל באינדונזיה, ואת הסיכון הפוליטי המתומחר ב-TSMC.

"אנחנו נכנסים לעולם חדש," מסכם רוסטמי. "עולם של דה-גלובליזציה, מלחמות סחר, ומאבקים טכנולוגיים. בעולם כזה, להסתכל רק על סין והודו זה כמו לנסות להבין משחק שחמט על ידי הסתכלות על שני כלים בלבד. המשחק האמיתי מתרחש בכל הלוח, והמדינות הקטנות יותר הן אלו שמניעות כעת את המהלכים המעניינים ביותר."

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.